<h1>סמ"ג עשין סימן כ"ה</h1>
<h2>דף נד:</h2>
ספר תורה תפילין ומזוזות צריכין ליכתב על עור בהמה טהורה או חיה טהורה שנאמר (שמות י"ג ט') למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך ומיהו אפילו אינה שחוטה מותר לכתוב עליה כיון שהיא טהורה והיתה ראויה להיות מותרת בפיך כדאיתא בפרק שמונה שרצים (שבת ק"ח א') וריש מסכת סופרים (ע"פ סימני סה"ת קפ"ט). וצריך שיתן העורות בעיבוד לשמן, או יסייע לגוי בשעת [ה]עיבוד לשמן, כדאיתא בפרק הניזקין (גיטין נ"ד ב') באחד שאמר ספר תורה שכתבתי גוילין שלו לא עבדתי לשמן ופסליה ר' אבהו, וגם רבא [ד]אמר בפרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ז ב') הזמנה לאו מילתא היא והילכתא כמותו שסובר שצריך עיבוד לשמה וסבר כרשב"ג דאמר עד שיעבדם לשמן גבי עור הבתים בפרק התכלת (מנחות מ"ב ב' ובתו') וכן פי' ר"ח ור"ת דרבא כרשב"ג, וכן צריך להשחיר הרצועות מבחוץ לשמן כמו טויה בציצית וצביעה בתכלת שמצריך רב ושמואל ורב אשי לעשות לשמן דסברי כרשב"ג (ע"פ סימני סה"ת ק"צ קצ"א ובפנים ע"ש). וצריך שיאמר בפירוש שנותנם בעיבוד לשם דבר קדושה, וכתיבה נמי לשמה צריך מדאמר בפרק הניזקין (גיטין נ"ד ב') אזכרות שלו לא כתבתים לשמן ורצה לפסול ס"ת והשיבו נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת, ומסתמא משמע שצריך לכתוב לשמה, ואמרינן נמי בפרק השולח (שם מ"ה ב') גבי רשב"ג שמתיר לקנות ס"ת שכתבו גוי ומקשה עיבוד לשמה בעי כתיבה לשמה לא בעי בתמיה, וכן כשיכתבם צריך שיאמר בפירוש בתחלת הכתיבה שיכתוב הכל לשם תורת ישראל ואזכרות שלו לשם קדושה כי שמא אין די במחשבה. וכן בגט שצריך לשמה צריך אמירה (ע"פ סימני סה"ת קצ"ב ע"ש בפנים).
